ציפיות - עדיף שישארו על כריות

מאת סיון לוטן

כמיטב המסורת, אני וחברתי הטובה נפגשות לקפה מתחת לבית ומבלבלות את השכל אחת לשנייה בכייף ובנעימים. בשבוע האחרון שנפגשנו היא סיפרה לי שהיא מתה כבר שחבר שלה יפתיע אותה ויקח אותה לבילוי באופן ספונטני וגם בין לבין היא לא הפסיקה לקטר על כמה הווא מבלגן את הבית ולא מספיק עושה כלים. עצרתי אותה רגע ושאלתי אותה- תגידי את מדברת איתו על כל הדברים האלה? והיא בתגובה חמודה "מה יש לי לדבר איתו על זה? שיבין לבד!".
מאז ומתמיד, מטבענו, אנחנו מחכות וגם מחכים לבן הזוג המושלם שיבוא ויסחף אותנו, ייקח אותנו בזרועותיו ונחיה ביחד עד עצם היום הזה.
אפילו הספרים והסרטים של היום לא שונים מהאגדות של פעם, ולרוב הגבר החזק, העשיר, החתיך וההחלטי, בא ומציל את הבחורה מהשלומפריות האינסופית שלה. יש לנו תמונה, בבואה בראש של האדם אותו אנו מדמיינים כבן הזוג האידיאלי שלנו, ובאופן טבעי לעולם לא נפנטז על החסרונות שהוא יביא איתו. כמו למשל, שהוא יהיה עצלן,  או שתלטן, או פזרן, את החסרונות אנחנו לא נדמיין, אלא נדמיין נסיך על סוס לבן.
יותר מזה, כשכולנו מפנטזים על זוגיות מוצלחת, אנחנו לא מדמיינים כמה מאמץ זה ידרוש מאתנו. החלום של כולנו הוא שנמצא בן זוג שיתאים לנו ככפפה ליד, שיבין כל מה שאנחנו רוצות, וידע בדיוק מה אנחנו חושבות. זוהי פנטזיה שטבועה בנו עוד מילדות, שם, היה מישהו (אמא/אבא) שתפקידו היה למלא את כל הצרכים שלנו כתינוקות, מבלי שנצטרך להסביר את עצמנו ולבקש.
כל האגדות המספרות על זוג הרמוני ומושלם מסתיימות באופן מעורפל: נערכת חתונה מפוארת שלאחריה חיים בני הזוג באושר ועושר והמשך חייהם כבר לא מתואר, או שמא חלק מהסיפורים מסתיימים במוות, כמו רומיאו ויוליה. זהו גורלם של זוגות מושלמים, אם הסיפור ימשיך הם יגיעו לחיי שגרה יומית ואפורה וזה כבר לא יהיה כל כך מושלם.
אז מה המסקנה שלנו כשמגיעים לסוף הסיפור? ריאליות. הציפיות שלנו עלולות להיות גבוהות מדי, או יותר נכון לא מציאותיות. הילדות שלנו, המדיה והשיח הבלתי פוסק על זוגיות מביאים את כולנו, בין אם נרצה ובין אם לא, לציפייה אשלייתית שעלולה להתפוצץ לנו ישר בפנים. ההבניות החברתיות שמצטיירות בסדרות הטלוויזיה, סרטי הקומדיה הרומנטית והרומנים הספרותיים גורמים לכולנו לצפות לגבר מסוג מאוד מסוים, שיהיה גם רגיש וגם חזק, גם זורם וגם עמיד כלכלית. ואילו לאישה שתהיה יפה ומטופחת ועדיין כיפית ומגניבה. הציפיות שלנו גם לא ריאליסטיות וגם מיושנות ומגדריות. איך מנצחים את זה? מסתכלים על מי שנמצא מולנו, ולומדים להעריך את מה שיש. מנסים להבין מראש שכולנו בני אדם ולכולנו יש פגמים, ואם כבר מצאנו מישהו, זו לא סיבה להניח שהכל פשוט יזרום. דרושה מאתנו עבודה קשה, נכונות, והכי חשוב תקשורת. אל תניחו שבן הזוג שלכם קורא מחשבות ואל תחשבו שהוא יודע שהיה לכם יום זוועתי בעבודה- צריך לדבר על הדברים ולתקשר אותם, לדעת להגיד מה אני צריך, מתי וכמה. גם חברה שלי, בסופו של דבר נכנעה ואחרי הרבה שכנועים היא הלכה ודיברה עם בן הזוג שלה. התוצאות היו מעל ומעבר למצופה, היא פתאום הרגישה שהיא נמצאת בזוגיות חדשה, נכון יש דברים פחות טובים שהיא צריכה להשלים איתם אבל לפחות עכשיו יש עם מי לעבוד!


תגובה באמצעות הפייסבוק >

הוספת תגובה >

תגובות >